איפה אלוהים כשהעולם כואב?

יש רגעים בחיים שבהם השאלה דופקת בדלתו של כל אדם בין אם הוא מאמין באלוהים ובין אם לאו. כשילד חולה לסרטן. כשמישהו שאהבנו נהרג בתאונה. כשרואים עוול שצועק לשמיים ונראה שאף אחד לא מקשיב.

במקרים האלה, כל התיאולוגיה והפילוסופיה נראים כמו מילים ריקות. מה שנשאר זו שאלה גולמית, כואבת: איפה אלוהים כשהעולם נראה כל כך אכזר?

השאלה הזו לובשת פנים רבות: למה דברים רעים קורים לאנשים טובים? איך אלוהים יכול לראות סבל ולא לפעול? אם הוא אוהב אותנו, איך הוא נותן לדברים כל כך נוראיים לקרות?

ומי שאיבד מישהו קרוב – במיוחד הורים שאיבדו ילדים – השאלה הופכת לצעקה פנימית: "למה דווקא אני? למה הילד שלי? איפה היה אלוהים בדיוק כשהכי הייתי צריכה אותו?"

המאמין יאמר במקרה הזה "אלוהים אוהב אותי אז הוא שולח לי שיעורים קשים", האתאיסט יאמר "זאת רק עוד הוכחה להיעדר קיומו של אלוהים".

יש תשובה לשאלה הזו. תשובה שמסבירה הכול בלי סתירות, אבל היא דורשת ממך לוותר על כמה הנחות יסוד שאולי גדלת איתן.

האמת על אלוהים שלא לימדו אותנו

אלוהים קיים. ומשמעות זה הרבה יותר ממה שרוב האנשים מבינים, הוא אינו איזה זקן שיושב שם בשמיים כפי שאנו מדמיינים אותו.

אלוהים הוא השלמות המוחלטת. ומתוך השלמות הזו נבראה בריאה שהיא גם כן מושלמת במהותה – גם אם לא תמיד נראה לנו כך.

הבריאה הזו פועלת לפי חוקים קבועים ובלתי משתנים. התנ"ך מתאר זאת בבירור: "כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה… אם ימושו החקים האלה מלפני" ) ירמיהו 31:35-36(.

ובמקום אחר: "כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו 33:25).

כשאלוהים ברא את הבריאה קבע חוקים שפועלים באופן אוטומטי, בהתמדה ובדיוק מוחלט.

הם לא שרירותיים או אכזריים – הם ביטוי ישיר של השלמות האלוהית. כמו הגרביטציה שתמיד פועלת באותה דרך, או כמו האור שתמיד נוסע באותה מהירות.

והנקודה שמשנה הכול, לקוח לרובנו זמן להבין לעומק, אלוהים אינו מתערב באופן אישי בחיי היומיום שלנו. לא בשביל אף אחד.

הוא לא "בוחר" במי יחיה ומי ימות. הוא לא "שולח" מחלות לאנשים רעים או בריאות לאנשים טובים. הוא לא "מתגמל" ולא "עונש" באופן רגעי ואישי.

במקום זאת, הוא יצר מערכת מושלמת של חוקים שפועלים באופן אוטומטי ומדויק לחלוטין. כל מה שקורה לנו הוא תוצאה של פעולת החוקים האלה – לא של החלטה אלוהית רגעית ושרירותית.

מה באמת קובע מה קורה לנו?

כאשר האדם זורע, כך יקצור – זה לא ביטוי מטאפורי. זה חוק מדויק.

כל מחשבה שאנו חושבים, כל מילה שאנו אומרים, כל מעשה שאנו עושים – יוצרים אנרגיה שנוסעת דרך הבריאה וחוזרת אליך. תמיד. לפעמים מהר, לפעמים לאחר זמן רב, לפעמים אפילו בגלגול הבא, אך היא נחקקת בגוף הנשמה שלנו ומהדהדת בבריאה. אבל התוצאה תמיד חוזרת.

דומה מושך דומה – גם זה חוק קבוע.

אותו חוק שהפסיכולוגיה היום מכירה בו, ומורי הניו אייג׳ מלמדים את האנושות על מנת למגנט עוד כסף וזוגיות בלי להבין לעומק את משמעות החוק הנ״ל.

המחשבות שלנו מושכות מחשבות דומות. האנרגיה שאנו משדרים מושכת אנרגיה דומה. האנשים שסיבנו הם השתקפות של הטבע הפנימי שלנו. המצבים שאנו נקלעים אליהם תואמים את מה שאנו נושאים בפנים, לטוב ולמוטב.

חוק הכבידה האוניברסלי הוא אינו רק חוק פיזיקלי – הינו גם חוק רוחני.

כלומר מילים ומחשבות טהורות ומעשים הנכונים להתעלותה של הרוח הופכים אותנו "קלים" רוחנית – אנו נמשכים למעלה. מנגד מילים, מחשבות נמוכות ומעשים פוגעים ברוחנו ובאחרים הופכים אותנו "כבדים" רוחנית – אנו נמשכים למטה. זה קובע לא רק את איכות החיים שלנו כאן, אלא גם לאן אנו הולכים לאחר המוות.

החוקים האלה פועלים כל הזמן, על כולם באותה מידה. הם לא "בוחרים" במי יפעלו עליו. הם פשוט פועלים.

התשובה לשאלה הכואבת: "למה דווקא לי?"

כשמבינים את החוקים, התשובה לשאלה הכואבת הזו הופכת ברורה, גם אם היא לא נוחה:

המצב איתו אנו מתמודדים, בין אם ברמה האישית או הקולקטיבית, אנו אלה שיצרנו אותו והוא באחריותנו. יצרת את המצב הזה.

לא אלוהים לקח מאיתנו. לא הגורל החליט נגדנו. אנחנו! דרך המחשבות, המילים, המעשים והרצון שלנו, בחיים הנוכחיים או בגלגולים קודמים – יצרנו בדיוק את הנסיבות שאנו חווים עכשיו.

זה לא עונש. זה לא נקמה. זו הזדמנות – לתיקון, להבנה, להתפתחות רוחנית.

אבל מה לגבי ילדים שמתים צעירים? הם מה הם יכלו לעשות רע?

הרוח שלנו התגלגלה בפעם הראשונה לכאן בערך לפני מיליון שנה, ולאורך עידנים היא חוזרת ומתגלגלת עם אותו גוף נשמתי ובכל גלגול היא בוחרת בגוף אחד. מי שנראה לנו כ"ילד קטן" הוא רוח שעברה כבר גלגולים רבים. הרוח הזו באה לגלגול הנוכחי עם מטען מחיים קודמים – דברים שהיא צריכה לתקן, לחוות, או ללמוד.

הילדים שמתים צעירים לא "נלקחו" בטרם עת. הם סיימו את המשימה שבאו לעשות בגלגול הזה. הרוח שלהם הייתה צריכה לחוות בדיוק מה שהיא חוותה.

אולי היא באה לתקן משהו ספציפי. אולי היא באה ללמד את המשפחה שיעור חשוב. אולי היא באה לחוות אהבה טהורה במשך תקופה קצרה ואינטנסיבית.

אמנם ההבנה הזו לא מבטלת את הכאב ואת הצער של המשפחה, אך זה מאפשר לנו לראות את החיים שלנו באופן רחב יותר ולא מצומצם בלבד.

למה הצדק לא נראה לנו צודק?

"לעולם ה' דברך נצב בשמיים… לעמוד היום כי הכל עבדיך" (תהילים 119:89-91). החוקים האלוהיים לא משתנים לפי נסיבות זמניות או בקשות אישיות. הם פועלים תמיד באותה דרך.

הצדק האלוהי מושלם עד הפרט האחרון. אבל הוא פועל על פני זמן ארוך – על פני מספר חיי אדמה, לא רק על פני חיים אחד.

מה שנראה לנו כ"אי-צדק" זמני הוא למעשה חלק מתהליך צדק רוחני גדול יותר שאנו לא יכולים לראות במלואו. כמו אדם שרואה רק פיקסל אחד בתמונה ומנסה להבין מה התמונה מתארת.

אולי אדם משלם עכשיו על משהו שעשה לפני חמש מאות שנה. אולי אדם מתקן עכשיו משהו שהתקלקל בגלגול קודם. אולי אדם לומד עכשיו שיעור שהרוח שלו צריכה ללמוד כדי להתקדם.

ומי שלא אמור להיפגע, לא ייפגע – גם אם הוא עומד בלב ההתרחשות הכי טרגית. הדיוק הוא מוחלט. אין מקריות.

באירועים רבי נפגעים – מלחמות, אסונות טבע, פיגועים – יש תמיד אנשים שניצלים באופן "מפתיע". ויש כאלה שנפגעים. כל אחד חווה בדיוק מה שהוא צריך לחוות, בהתאם לקארמה שלו.

גם כן לעמים ולקבוצות יש קארמה משותפת. כאשר קבוצת אנשים חולקת מחשבות, רצונות או מעשים דומים לאורך זמן – הם יוצרים יחדיו קארמה קולקטיבית. עמים שפותחים במלחמות חווים מלחמות. חברות שמזהמות את הטבע חוות אסונות טבע.

איך מתמודדים עם האמת הזו?

התנ"ך אומר: "החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים" (דברים 30:19). מהות האמרה הזו אינה כשאדם מת, להתחיל לצעוק אני בוחר בחיים, אלא להבין שאלוהים נתן לנו רצון חופשי מלא – הבחירה תמיד שלנו.

לכן עלינו להפסיק להאשים את אלוהים, את הנסיבות, את אנשים אחרים, או את עצמנו. האשמה לא משנה כלום. היא רק מעכבת אותך מללמוד את השיעור ולהמשיך הלאה.

לקיחת אחריות מלאה על החיים שלנו – זה לא אומר "זה אשמתך". זה אומר "את יכולה לשנות". אנו אחראים לחלוטין למצב שלנו – לנסיבות שנולדנו אליהן, לאנשים שסובבים אותנו, לבעיות שאנו מתמודדים איתן. כשאנו מקבל אחריות מלאה, אנו מקבלים כוח מלא לשנות, ואט אט אפשר להתחיל לראות את התמונה המלאה.

לטהר את המחשבות שלנו – המחשבות שלנו יוצרות את המציאות של חיינו. זה לא "חשיבה חיובית" שטחית – זו בראש ובראשונה הבנה של איך הבריאה באמת עובדת. כל מחשבה שאנו חושבים יוצרת צורת מחשבה חיה שמושכת אליה צורות מחשבה דומות, לכן עלינו ללמוד לטהר את מחשבותינו.ללמוד מכל חוויה – כל מצב בחיינו, גם אם הכואב ביותר מלמד אותנו משהו. אם אנו לומדים את השיעור, אנחנו לא צריכים לחזור על החוויה. אם לא, היא תחזור עד שנלמד מה שאנו צריכים ללמוד.

למי שאיבד מישהו יקר

לאלו מכם שאיבדו יקירים – ובעיקר הורים שאיבדו ילדים:
האובדן שלכם אמיתי. הכאב שלכם לגיטימי לחלוטין. תהליך האבלות חשוב מאוד ונחוץ עבור כל אדם.

אבל דעו זאת: הרוח של היקיר שלכם לא מתה. המוות הוא רק מעבר ממצב קיום אחד לאחר. הרוח עברה לעולם אחר, המתאים למצב הרוחני שלה.

הרוח באה לכאן לגלגול הזה עם מטרה ספציפית. היא ביצעה את המשימה שלה – לא יום יותר, לא יום פחות. עכשיו היא ממשיכה במסע שלה בעולמות אחרים.

הברית המתקיימת ביניכם כבני משפחה ויחד איתה האהבה לא נפסקת עם המוות הפיזי. הקשר הרוחני ביניכם יכול להמשיך להתקיים, אם אתם פתוחים לכך.

דבר נוסף שחשוב שתעשו יחד עם עיבוד האובדן והאבל, וזה ללמוד את השיעור האישי שלכם אל מול המוות של אותו אדם אהוב ויקר, וכשזה יקרה, תוכלו להוות השראה ולהתוות דרך לעוד אנשים שיוכלו ללמוד מהחוויה שלכם.

מה האמת הזו אומרת על אלוהים?

אלוהים הוא אהבה וצדק, חסד ואמת. שזהוי מהותה של אהבה אמיתית, לא האהבה הרגשנית והמפנקת שאנחנו חושבים עליה.

אלוהים בחסדו הכה גדול, העניק לנו רצון חופשי מלא ואחריות מלאה על החיים שלנו ואת היכולת לחזור ולתקן את הטעויות שלנו פעם אחר פעם.

בצדק שלו הוא לא מתערב כדי להציל אותנו מהתוצאות של הבחירות שלנו, כי זה היה שולל מאיתנו את ההזדמנות ללמוד ולגדול.

זו אהבת אמת. כמו הורה טוב שנותן לילד ללמוד מהטעויות שלו במקום תמיד להציל אותו מהקשיים, אך עדיין באמצעות הגבולות שהוא מציב לו הוא מלמד אותו לקחת אחריות על טעויותיו.

אלוהים יצר עולם שבו:

• יש צדק מוחלט, גם אם לא תמיד רואים אותו
• כל אדם מקבל בדיוק מה שהוא צריך להתפתחות שלו
• יש תמיד הזדמנות לתיקון ולהתפתחות
• האהבה והטוב מחזקים עצמם וגדלים
• הרוע בסופו של דבר קורס

זה עולם מושלם, גם אם לא תמיד נראה לנו כך מהזווית המוגבלת שלנו.

הזמנה לראות אחרת

אני יודעת שמה שכתבתי כאן מאתגר הרבה תפיסות. אולי גדלתם עם הרעיון שאלוהים מתערב אישית עבורכם. אולי אתם מאמין שהסבל הוא עונש או מבחן מהשמיים, או שכל חוסר הצדק שקיים בעולם מוכיח שאין אלוהים.

אני מזמינה אתכם לפתוח את הלב ואת השכל לאפשרות שיש דרך אחרת להבין את החיים. דרך שמסבירה הכול בלי סתירות, שנותנת תשובות לשאלות הקשות, ושמחזירה לך את הכוח האמיתי לעצב את החיים שלך.

והכי חשוב הינו להתחיל לקחת אחריות מלאה על החיים שלכם. לא כדי להרגיש אשמים על העבר, אלא כדי להיבנות מחדש בחיבור לרוח שלכם, שהיא המהות האמיתית שלכם ובכך ליצור עתיד אחר.

כשאנו מבינים שאנו יוצרים את המציאות שלנו דרך המחשבות, המילים והמעשים שלנו, אנו מפסיק להיות קורבן של הנסיבות ומתחילים להיות יוצרים של גורלנו, ובכך אנו משפיעים גם על הקולקטיב.

כשאנו מבינים שהכול פועל לפי חוקים קבועים ומדויקים, אנו מפסיקים להאשים ומתחילים ללמוד איך לעבוד בהרמוניה עם החוקים האלה.

כשאנו מבינים שאלוהים לא נטש אותנו אלא יצר מערכת מושלמת לטובתנו כרוחות אדם, אנו מפסיק לכעוס עליו ומתחילים להכיר בגדולתו.

חזרה לנקודת ההתחלה

זוכרים את השאלה שפתחנו איתה? איפה אלוהים כשהעולם נראה כל כך אכזר?

עכשיו אנחנו יכולים לענות:

רצונו של אלוהים פועל דרך החוקים המושלמים שהוא יצר.

אלוהים לא יושב ונותן לכל אחד מאיתנו תגמול או עונש באופן אישי, אלא על פי בחירתנו החופשית לאורך כל גלגולנו אנו מקבלים את מה שאנחנו צריכים על מנת ללמוד, לגדול ולהתפתח.

העולם לא אכזר. העולם מדויק לחלוטין. והצדק תמיד מתקיים – גם אם אנחנו לא תמיד רואים אותו.

אלוהים לא לוקח ולא נותן באופן שרירותי.

כשאדם יקר לליבנו עוזב את העולם, אין לנו להאשים את אלוהים בכך אלא להבין ולקבל שהאדם סיים את משימתו בגלגול הזה ועברה לעולם אחר בזמן המדויק שנועד לה. ואנו נשארים כאן ללמוד את השיעור שלנו כמעורבים בדבר, בין אם כהורים, כחברים, כבני זוג…

וכל אחד מאיתנו ממשיך במסע הרוחני שלו – בין אם זה בעולם האתרי, ובין אם זה בעולם הזה.

אין לי רצון להגיש נחמות רגעיות, אחריהן הרוח תחזור שוב לחפש את האמת שיכולה לשנות את הדרך שבה אנו מבינים את החיים, את המוות, את הסבל ואת האושר.

כי רק האמת יכולה להחזיר לנו את הביטחון שהעולם הגיוני, שיש צדק, ושאנו לא לבד. ושאם אנו מוכן לעבוד איתה – לקחת אחריות, ללמוד מהחוויות, ולחיות בהרמוניה עם חוקי הבריאה – אנו בדרך לחיים של שלום פנימי ומשמעות אמיתית.